רשלנות רפואית הינו אחד מהתחומים המשפטיים בהן מוגשות לא מעט תביעות לערכאות השיפוטיות.
עוולת הרשלנות הרפואית הינה נגזרת של עוולת הרשלנות המעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, אשר התפתחה בפסיקת בתי המשפט בישראל.
עוולת הרשלנות נחקקה מתוך ההכרה כי קיימים מקרים בהם יש להטיל על אדם מסוים אחריות בגין נזקים שגרם לזולתו. מטרתה המרכזית הינה לפצות את האדם שניזוק כך שמצבו ישוב להיות כפי שהיה לפני אירוע הנזק, במידת האפשר ויוכל להתמודד עם הפגיעות והנזקים שנגרמו לו. על פי העוולה יראו אדם אחראי לנזקי זולתו במידה והוא עשה מעשה, אשר אדם נבון וסביר לא היה עושה בנסיבות דומות, או שבמשלח ידו הוא לא נקט במידת הזהירות או לא השתמש במיומנות הנדרשת באותן נסיבות מאדם נבון וסביר העוסק באותו משלח יד.
הסיבות והטעמים להגשת תביעות לבתי המשפט בתחום זה המשלב בין שני עולמות, עולם הרפואה ועולם המשפט, רבים ומגוונים למדי. כך, מוגשות תביעות בשל רשלנות רפואית באבחון, במתן טיפול רפואי לוקה, בביצוע ניתוח מיותר וכושל ועוד.
הואיל ומדובר בנושאים רפואיים שונים, כל מקרה ומקרה נבחן על ידי מערכת בתי המשפט לגופו של עניין.
לפיכך, ככל ונגרם לכם נזק גוף במלך טיפול רפואי, והינכם מעוניינים לבחון האם מדובר בנזק שנגרם עקב רשלנות רפואית ולהעריך בהתאם את סיכוי תביעתכם, פנו אל עורך דין העוסק והבקיא בתחום.
יחד עם זאת, חשוב להדגיש, כי בכל תביעות הרשלנות הרפואית, ישנם אלמנטים זהים אשר נבחנים על ידי בתי המשפט. בתי המשפט לא ששים לחרוץ גורלו של רופא או מוסדר רפואי כלשהו מהר, בטרם הוא עורך מבחנים כאלה ואחרים.
על מנת שתוטל על פלוני אחריות ברשלנות, הפקודה דורשת את התקיימותם של ארבעה תנאים: [א] קיומה של חובת זהירות [ב] הפרה של אותה חובה [ג] קיומו של נזק [ד] קשר סיבתי בין הפרת החובה והנזק.
כאמור, עוולת הרשלנות הרפואית היא נגזרת של עוולת הרשלנות, אלא שבשונה ממנה, חובת הזהירות נבחנת על פי מבחן "הרופא הסביר" ולא האדם הסביר, או במילים אחרות הטעות הסבירה של הרופא. המבחן הזה נקבע בפסיקת בתי המשפט, והוא נבחן בעיניים אובייקטיביות שלא "בחוכמה לאחר מעשה". כלומר, כיצד היה נוהג רופא סביר לו היה נצמא בסיטואציה דומה. טעות שאינה סבירה, עשויה היא להקים למטופל עילת תביעה ברשלנות רפואית כנגד הרופא / המוסדות הרפואיים שטיפלו בו.
ניתן לומר כי מערכת היחסים בין רופא-מטופל אינה שונה משאר מערכות היחסים שבין אדם לזולתו, היות ומהרגע שרופא מסוים מקבל על עצמו את החובה לטפל באדם, הרי שהפקודה מחייבת אותו לנהוג במיומנות ובזהירות הדרושות במסגרת משלח יד זה. הווה אומר, בתביעות רשלנות רפואית של מטופל כנגד רופא, מתקיים תמיד התנאי הראשון להתגבשות העוולה - הוא קיומה של חובת זהירות, ועיקר המאמץ הינו בהוכחת שאר היסודות. יחד עם זאת, חשוב להדגיש, כי היות ועולם הרפואה אינו מדויק ומערכת בתי המשפט אינה ממהרת להטיל כתם על שמם הטוב של הרופאים, נבחנת מערכת יחסים זו ביתר זהירות.
אחזור ואדגיש, כי בכל מקרה של ספק בדבר היות טיפול רפואי שקיבלתי "כרשלני", פנו אל עורך דין הבקיא בתחום על מנת לבחון את העניין בצורה מקצועית.
באפשרותכם גם לפנות אלי ללא כל התחייבות, בכל עת, בטלפון משרדי 03-6916637 או אף במייל - refael@rlaw.co.il. מענה אישי ודיסקרטי מובטח.
