כשישה שבועות לאחר לידתו, החל לסבול רון מקשיי נשימה חמורים.
בעקבות כך, פנתה אימו לבית החולים קפלן, כאשר הרופא שבדק את התינוק קבע כי הוא מצונן וסובל מנזלת ועל כן החליט על אישפוזו. החל ממועד זה, טוען התובע (אשר בעת מתן פסק הדין היה כבן שלושים) התרשל הצוות הרפואי בטיפול שהעניק לו, תוך שהם מתעלמים מפניותיה הרבות של אימו וממצבו הבעייתי של בנה. מנגד, טענת בית החולים הינה כי הטיפול שהוענק לתינוק, כעולה מהרשומות הרפואיות, היה טיפול נאות ומקצועי שאין לראות בו כל רשלנות רפואית של בית חולים.
לטענת התובע, מספר חודשים לאחר קבלת הטיפול בבית החולים החלו להופיע בו תסמינים שיש בהם כדי להוביל למסקנה כי הוא סובל מפיגור שכלי (כך, למשל, הוא החל לדבר באופן מוחלט רק כשהגיע לגיל שש). לאור זאת, אושפז התובע עוד מספר רב של פעמים בבית חולים קפלן, כאשר עד היום הוא סובל מפיגור שיכלי. לטענתו, הנזקים מהם הוא סובל כיום קשורים באופן ישיר לאותה רשלנות רפואית של בית חולים "קפלן" והצוות הרפואי שהיה אמון על אישפוזו בגיל שישה שבועות, כמפורט לעיל.
בית המשפט מעיר, תחילה, כי בשל העובדה שחלפו כעשרים וחמש שנים מקרות האירועים הפורטים בכתב התביעה ועד שהוא הוגש לבית המשפט, הרי שאין לייחס חשיבות יתרה לעדותם של הורי התובע. יתר על כן, ברי כי אין כל מקום להגיע למסקנות עובדתיות על בסיס נתונים שלא תועדו ברשומות הרפואיות שנערכו אודות התובע. ודוק, התמונה שעולה מאותו תיעוד רפואי מצביעה על כך שהתובע היה תחת מעקב צמוד בימים הראשונים לאישפוזו ואף הונשם כיומיים לאחר אישפוזו, בעקבות החמרה ביכולת הנשימה שלו.
לא זו אף זו, על פי חוות דעתם של המומחים הרפואים מטעם הנתבע, הנסמכות על התיעוד הרפואי, עולה כי הטיפול שהוענק לתינוק היה הולם ומקצועי, בהתייחס לפרקטיקה המקצועית שהייתה מקובלת בשנות השבעים. על פי בית המשפט, המומחים הגיעו למסקנה זו לאחר שבחנו היטב את הבדיקות שבוצעו בתובע ואת הטיפול התרופתי שניתן לו על ידי בית החולים.
לאור זאת, בית המשפט פוסק כי לאור הטיפול המסור שניתן לתובע ובהתייחס לכלים הרפואיים שהיו בידי הצוות הרפואי בתקופה הנדונה, לא ניתן לראות בטעות באיבחון מחלת התובע התנהגות המהווה רשלנות רפואית של בית חולים, אלא, לכל היותר, טעות אנוש שנעשתה למרות טיפול מיומן ואחראי.
בכל מקרה, על אף הקביעה כי אין עסקינן במקרה של רשלנות רפואית של בית חולים קפלן, ממשיך בית המשפט לבחון את יסוד הקשר הסיבתי שבין טעות האנוש המקובלת, כהגדרתו, לאותם נזקים מהם סובל כיום התובע. בהקשר זה מציין בית המשפט כי לא הוכח באופן הנדרש כי אותו פיגור שיכלי ממנו הוא סובל כיום, נגרם כתוצאה מאשפוזו והטיפול שהוענק לו לפני כשלושה עשורים.
לאור כל האמור לעיל, דוחה בית המשפט תביעת רשלנות רפואית של בית חולים דנן, אולם הוא נמנע מלהטיל על התובע הוצאות משפטיות, הן בשל העובדה שהוציא סכומים נכבדים על הכנת חוות דעת והן בשל כך שגורלו לא הייטיב עימו.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה