רשלנות רפואית בניתוח שיניים

ביהמ"ש פסק בתביעת רשלנות רפואית פיצויים לאחר שטיפול שיניים הופסק שלא ביוזמת המטופל ומאחר ולא הוצגו בפני המטופל חלופות אפשריות נוספות:

גנאדי פנה לרופאת שיניים במטרה לשפר מבחינה אסטטית את מראה שיניו. הרופאה המליצה על טיפול הכולל בין השאר גם ארבע עקירות, במטרה לדלל את צפיפות השיניים ולאפשר הכנסת שיניים בולטות לפנים הפה. במהלך הטיפול אירעה הסתבכות, מה שגרם להפסקתו, ומר גנאדי נדרש לשוב למרפאה בפעם אחרת על מנת להמשיך את הטיפול. לאחר ששב למרפאה, הופתע מהתנהגותה של הרופאה, שהסירה את הטבעות משיניו ואמרה לו כי אין באפשרותה לסגור את המרווחים של השיניים העקורות, ועליו לפנות לאורתודנט להמשך טיפול.

        

מר גנאדי תבע את הרופאה בגין רשלנות רפואית, שכן לא די שהמצב האסטטי שלו לא השתפר, הוא נאלץ להסתובב עם רווחים בפיו שנותרו עקב העקירות. תביעתו של מר גנאדי כוללת מספר טענות נוספות: ראשית, כי לא הוצגו בפניו אפשרויות טיפול חלופיות וכי לא נאמר לו דבר וחצי דבר לגבי הסיכונים הכרוכים בטיפול, ועל כן הסמכתו לטיפול איננה "הסכמה מדעת". שנית, כי הטיפול הופסק שלא ביוזמתו, ועל כך הוא דרוש פיצויים. ושלישית, הרופאה המטפלת פעלה באופן רשלני מעצם כך שלא הייתה אורתודנטית (דבר, שלטענתו, נתברר לו רק בדיעבד), ועל כן חסרה את המומחיות והידע הדרושים על מנת לעסוק ביישור שיניים. 

       

מומחה מטעם בית המשפט שמונה במסגרת ההליכים המשפטיים שהתקיימו בתביעת רשלנות רפואית זו הגיע למסקנה כי הדרך הטיפולית שנקטה בה הרופאה הייתה סבירה, וכך גם ביצוע העקירות. אך הוא הוסיף כי היו מספר חלופות סבירות שראוי היה להציען למר גנאדי. כך למשל, ניתן היה לבצע את הטיפול על ידי סד אבחנתי, או שניתן היה לטפל בבעיה על ידי ניתוח אורתו-כירורגי. לגבי הפסקת הטיפול באופן חד צדדי על ידי הרופאה, סבר המומחה כי ראוי היה להמשך את הטיפול על מנת למזער את הנזק שנגרם ואף לתקנו לגמרי.

    

בשאלת אי מומחיותה של הרופאה, בית המשפט דחה את טענותיו של מר גנאדי ממספר נימוקים: הן מכיוון שהחוק איננו אוסר במפורש על רופאי שיניים שאינם אורתודנטים לעסוק בתחום יישור השיניים, הן מכיוון שהרופאה הייתה בעלת ניסיון עשיר בתחום יישור השיניים, והן מכיוון שלא הוכח קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו לבין אי מומחיותה של הרופאה.

      

עם זאת, לגבי הפסקת הטיפול קיבל בית המשפט את גרסתו של מר גנאדי שהטיפול לא הופסק ביוזמתו, אלא ביוזמתה של הרופאה. בעניין זה, כך קבע בית המשפט, העדר המומחיות של הרופאה אכן היווה גורם משמעותי, שכן אילו הייתה בעלת הידע הנדרש, הווי אומר אורתודנטית, לא הייתה מפסיקה את הטיפול אלא ממשיכה לבצעו בכוחות עצמה. לאור זאת, פסק בית המשפט כי זהו מקרה של רשלנות רפואית, ועל הרופאה לפצות את מר גנאדי בשל כך שהטיפול הופסק שלא ביוזמתו.

       

בנוסף, קיבל בית המשפט את קביעת המומחה, כי אכן לא הוצגו בפני מר גנאי חלופות אפשריות נוספות, על אף שראוי היה לעשות כן, והוא זכאי לפיצויים על כך. כמו כן נפסק כי יש לפצות את מר גנאדי על עוגמת הנפש שנגרמה לו מאחר והבעיה האסטטית שביקש לטפל בה נותרה למשך זמן רב ואף החמירה לאחר הטיפול.

      

ת.א 67336/06