שני תאומים נולדו לרונית (שם בדוי):
ראשונה נולדה בת במצב בריאותי מצוין ובמשקל פג, ואילו העובר השני חולץ בלא דופק
ונשימה, וחזר לחיים רק אחרי שעה ארוכה של ניסיונות החייאה. התאומים חולצו בלידה
שהחלה בדרך לבית החולים, כשבשלב מוקדם היה ברור כי אחד העוברים נמצא במצב לידת
עכוז. משהדופק של העובר ירד ניסו הרופאים לבצע פקיעת קרומים לזירוז הלידה. משצנחו
כתפו וידו של העובר, הוחלט לבצע ניתוח קיסרי.
בגין אותה הלידה הוגשה תביעת רשלנות
רפואית, כשהתלונה העיקרית נוגעת לאיחור בביצוע הניתוח הקיסרי, שאולי היה משפר את
מצב העורב. הטענה היתה כי במצבים דומים של לידת עכוז מתבצע ניתוח קיסרי.
בית המשפט המחוזי נמנע מלפסוק לטובת
התובעים משלא הוכח, על פי פסק הדין, קשר ברור בין הנזק לעובר לבין אי ביצוע הניתוח
הקיסרי בזמן. התובעים לא ויתרו ופנו לבית המשפט העליון.
מה היה פסק הדין של בית המשפט העליון? האם
היא מוצדקת? מה היו הנימוקים לקבלת ההחלטה? כל אלה יתבהרו עם קריאת הכתבה הבאה:
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה