ניתוח קוסמטי להקטנת האוזניים נגמר בתביעה משפטית

ניתוח קוסמטי להקטנת האוזניים הותיר למטופל זיהום וצלקות – בית משפט המחוזי קובע כי הייתה רשלנות רפואית ופוסק פיצוי של כ- 280,000 ₪!

ישנם רופאים אשר במהלך הטיפול הרפואי, מתעלמים לעתים מתלונות המטופל, או מייחסים להן חשיבות מועטה, המטופל נמצא בסיטואציה של חוסר אונים, שכן מצד אחד הוא מרגיש כי מצבו הבריאותי אינו תקין, אך מצד שני הרופא המטפל אינו חושב לנכון לשנות את הטיפול או לבדוק לעומק את התלונות ובמקרים רבים מתברר בדיעבד, כי לו הרופא היה מתייחס לתלונות בזמן וברצינות, ניתן היה למנוע התדרדרות המצב הבריאותי נזקים מיותרים וכואבים למטופל כפי שאירע במקרה זה.

כיצד יתכן כי המטופל הגיע לניתוח קוסמטי להקטנת אוזניים ויצא אם צלקות מכוערות? האם ניתן היה למנוע את הנזק?

אבי (שם בדוי) פנה לבית החולים יחד עם הוריו למחלקה הכירורגית הקוסמטית בכדי לעבור ניתוח הצמדת אוזניים. הפגישה נערכה עם הרופא המומחה בתחום ולאחר ההתייעצות, נקבע מועד לניתוח כאשר בשל העובדה שאבי היה מתחת לגיל 18, היה צורך כי אמו תחתום על טופס ההסכמה לניתוח והיא אכן חתמה והניתוח בוצע ועוד באותו יום נשלח אבי לביתו כאשר אוזניו מכוסות תחבושות.

במשך השהות בבית, החל אבי לסבול מכאבים עזים באוזניו, וטלפן אל הרופא המנתח כדי שזה יורה לו מה לעשות, אך הרופא לא התרגש מכך, טען כי זו תופעה טבעית ונתן לו הוראה לקחת כדורי הרגעה.

עם הורדת התחבושות, לאחר 10 ימים ממועד הניתוח נמצא כי האוזניים אינן במצב טוב, הן היו אדומות מאוד ונפוחות ומתוך חשש כי התפתח זיהום במקום, קיבל אבי אנטיביוטיקה כאשר סוגי האנטיביוטיקה הוחלפו מידי פעם, אך עם זאת מצב האוזניים לא השתפר, אלא להפך, החמיר עד כי החל להתפתח נמק מסוים בשתי האוזניים מה שהצריך ניתוחים נוספים שלא מנעו את הצלקות הקשות שנותרו ואת מראה האוזניים המשונה.

בעקבות הניתוח הכושל אשר נותר אבי עם אוזניים מכוערות ומצולקות, נגרמו לאבי נזקים פיזיים ונפשיים קשים, הוא החל להסתגר מבחינה חברתית, הפרופיל שלו בצבא היה נמוך, הוא התקשה להכיר בחורות, והחל לסבול מדיכאון עמוק ולקחת חלק בטיפולים פסיכולוגיים ותרופות נגד דיכאון.
  

הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית – האם הרופאים יכלו למנוע את הנזק? מה יקבע בית המשפט?

  

התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי ובה נטען כי הצוות הרפואי לא הסביר לאבי על הסיכונים האפשריים בסוג הניתוח הקוסמטי הזה, וסביר להניח כי לו היה מודע להם לא היה מבצע את הניתוח, שכן האוזניים לא בלטו באופן משמעותי וניתן היה לוותר על הניתוח הזה ולכן לא הייתה הסכמה מדעת לניתוח כפי המתחייב על פי חוק.

בנוסף, הרופא לא נתן את תשומת ליבו לתלונות הרבות שהעלה אבי בפניו לאחר הניתוח ואף התעלם מהן בכך שלא הזמינו לבדיקה והסתפק במתן הוראות טיפול דרך הטלפון. עוד נטען כי גם הטיפול בזיהום שנוצר לאחר הניתוח היה שגוי מה שהוביל להתפתחות של נמק ולהיווצרות צלקות מכוערות במיוחד.

לעניין הרישום הרפואי, נטען על ידי אבי התובע, כי היה חסר ברישום וחסרים מסמכים דבר היוצר נזק ראייתי ולכן על בית המשפט להעביר את נטל ההוכחה לצוות הרפואי כי לא הייתה רשלנות מצדו.

מנגד נטען על ידי הצוות הרפואי, כי כבר במפגש הראשון עם אבי, הוא קיבל את הסבר מלא בנוגע לניתוח הקוסמטי של האוזניים ומידע על הסיכונים האפשריים בניתוח כזה, כמו גם על אפשרות כי עשוי להיווצר זיהום למרות שזו תופעה נדירה. גם האם לטענת הרופאים קיבלה הסברים לניתוח ואף חתמה על טופס ההסכמה כפי המתבקש בשל גילו הצעיר של אבי במועד הניתוח.

לטענת הצוות הרפואי, לא היה כל פגם בניתוח עצמו, הוא עבר בהצלחה ואמנם אבי התלונן על כאב במקום שבו נעשה הניתוח, אך היה מדובר בתלונה אחת בלבד, על כאב ולא על כאבים חזקים כפי שנאמר.

בנוסף טען הצוות הרפואי, כי קיימת אפשרות בניתוח שיתפתח זיהום והטיפול שניתן לשם כך היה בהתאם לנדרש והמקובל ובאופן מקצועי ועצם הזיהום אינו מהווה עילה לרשלנות רפואית.

הצוות הרפואי תמך את טענותיו בחוות דעת המומחה הרפואי, אשר קבע כי תופעה של התפתחות זיהום לאחר ניתוח אפשרית ואין לומר כי זו רשלנות.

בית המשפט המחוזי בהתאם לנתונים, לעדויות ולחוות דעת המומחים קובע כי היה על הרופא להתייחס לתלונה שהועלתה בפניו בנוגע לכאב ולא להחליט לגביה דרך הטלפון מבלי לבצע בדיקה כפי המתבקש מהרופא הסביר.

כמו כן, קובע בית המשפט כי עולה מתוך הדברים כי לא התקבלה הסכמה מדעת כפי המתחייב והרופא לא סיפק את ההסברים הדרושים בנוגע לסיכונים אפשריים בניתוח הקוסמטי, אלא אף להפך, ציין בפני אבי התובע כי המדובר בניתוח פשוט ביותר, עוד קובע בית המשפט, כי דווקא כאשר בניתוח שהינו רק לשם האסתטיקה ואין חובה בריאותית לבצעו, הרופא צריך להקפיד על מתן הסבר מפורט ככל שניתן בנוגע לסיכונים הכרוכים בו שכן, יתכן מאוד כי במכלול השיקולים, יחליט המטופל שלא לבצע את הניתוח ובמקרה זה לא ניתן לומר כי ההורים והתובע קיבלו הסבר מספק.

קובע אם כן בית המשפט המחוזי כי הרשלנות הרפואית באה לידי ביטוי בכך שהתובע אבי לא קיבל הסבר מעמיק על הניתוח ולא בוצעה שיחה שבדקה את מידת התאמתו האישיותית לניתוח שכזה, בנוסף אי התייחסות הרופא לתלונה בדבר הכאבים יצרה שרשרת של טעויות שהובילה לזיהום ולצלקות ולפיכך פוסק בית המשפט פיצוי כספי לתובע על סך של כ- 280,000 ₪.

ת.א. 1632/01