רשלנות רפואית בהתקנת תותבת וכתרים

למרבה הצער, עם הגיל השיניים שלנו מאבדות מחוזקן ואינן במצבן הטוב והבריא כפי שהיו שנים קודם לכן. חלק ניכר מן האנשים עקב גיל, ומחלות דנטליות שונות מגיעים למצב בו הם נזקקים להחלפה של כל שיניהם או של חלקן. חלק מן האנשים בוחרים לעבור השתלות שיניים אשר מאוד מקובלות היום ונמצאות בתאוצת פופולאריות הולכת וגוברת, בעוד שחלק אחר מן האנשים בוחרים בפתרונות שמרניים יותר, כמו כתרים והתקנתן של תותבות. נשאלת השאלה האם במצב בו לא הותקנו כתרים ותותבות כהלכה, מה שהביא לנזקים בפיו של המטופל יהא הרופא השיניים המטפל אחראי ברשלנות רפואית?

האירוע שהוביל לתביעה

ר' פנתה  בשנת 2008 אל ד"ר ע' רופא שיניים לצורך טיפולי שיניים. ר' סיכמה עם רופא השיניים את תוכנית הטיפולים, והוסכם כי הטיפול יכלול התקנתם של שלושה עשר כתרים על גבי שיניה העליונות בלסת העליונה, וכן התקנתה של תותבת בשיניה בלסת התחתונה, כל זאת תמורת סך של 25,000 ₪. 

הדברים שנאמרו בתביעה

בסיומם של הטיפולים נוכחה ר' לתדהמתה כי הכתרים והתותבת הביאו להתפתחות נזקים בפיה. היא הגישה בבימ"ש לתביעות קטנות בראשון לציון תביעת רשלנות רפואית כנגד ד"ר ע' וכנגד מרפאת השיניים בה עבד. ר' טענה כי הכתרים שהתקין רופא השיניים הותקנו בצורה לקויה, ואי לכך גורמים אצלה לדלקות בחניכיים, שהינן כרוניות, ואף התותבת הותקנה בצורה רשלנית, מה שגרם להופעתם של פצעים בחניכיים שלה.

ר' הוסיפה כי אחד הכתרים אף שבור בחלק הפנימי שלו. לביסוס ותמיכה בטענותיה ר' צרפה חוות דעת רפואית מאת מומחה ברפואת שיניים, אשר לפיהם היא סובלת מדלקות חניכיים חריפות, והחניכיים שלה מדממות ומודלקות. המומחה לרפואת שיניים אף ציין כי בלסתה העליונה של התובעת הותקן גשר מחרסינה, כאשר הכתרים שבו צפופים מאוד, מה שמביא לחוסר יכולת לנקות אותם באמצעות חוט דנטלי כמקובל.

כן ציין הרופא כי התותבת אשר הותקנה בלסתה התחתונה של התובעת הינה בלתי יציבה במהלך האכילה, וכאמור, בשן אחרת הכתר שבור. ר' צרפה מסמך רפואי נוסף מביה"ח אסף הרופא אשר גם ממנו נלמד כי הינה סובלת מאוד מפצעי לחץ בלסתה התחתונה, וזאת כפועל יוצא של התותבת שהותקנה בפיה.

הטענות שהוצגו

בראש בראשונה הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף מן הטעם שהמדובר הוא בתביעת רשלנות רפואית, אשר ביהמ"ש לתביעות קטנות אינו מוסמך לדון בה, וכן לא צורפה לה חוות דעת מומחה רפואי ערוכה כדין בהתאם לחוק, מה שחייב להוביל למסקנה כי התובעת לא תוכל להוכיח עניינים רפואיים.

לגופו של עניין הנתבעים הכחישו את המיוחס להם וטענו כי התנהלות הרופא היתה ללא רבב. הנתבע ד"ר ע' טען כי דלקת חניכיים הינה מחלה כרונית  אשר מחייבת טיפולים קבועים אצל שיננית, אך התובעת הזניחה את שינייה ולא נהגה כנדרש. 

עמדתו ודבריו של השופט

ביהמ"ש קיבל את התביעה. ראשית, ביהמ"ש פסק כי אין לקבל את טענות הנתבעים לדחיית תביעת התובעת על הסף. ביהמ"ש ציין כי אין מניעה כלשהי כי בימ"ש לתביעות קטנות יעסוק בתביעות רשלנות רפואית, וכן למרות שלא צורפה חוות דעת מומחה רפואי לכתב תביעתה של התובעת אין בכך כדי לדחות את התביעה על הסף, שכן בימ"ש לתביעות קטנות אינו מחוייב לסדרי הדין אשר נוהגים בבימ"ש אחר, ולפיכך רשאי אף לקבל ראיות אפילו היו בלתי קבילות בבימ"ש אחר. 

ביהמ"ש אף הוסיף כי המסמכים הרפואיים אשר צורפו ע"י התובעת, אפילו אינם ערוכים במתכונת חוות דעת מחזקים את טענותיה של התובעת, ואף העובדה כי הנתבע בחר שלא לזמן את עורך המסמכים לעדות פועלת לרעתו. 

ביהמ"ש אף קבע בעניין טענת הנתבע לפיה מחלת החניכיים של התובעת חייבה טיפולים סדירים אצל שיננית, כי מחומר הראיות, ובמיוחד מכרטיס הטיפולים של התובעת במרפאת הנתבע, עולה כי התובעת אכן קיבלה טיפולים קבועים של ניקוי החניכיים מאת השיננית אשר עבדה במועדים הרלוונטים לתביעה אצל הנתבע, ואף קיבלה בנוסף, טיפולי שיננית במסגרתו של ביטוח רפואי אשר היה ברשותה. 

אי לכך קבע ביהמ"ש, במיוחד לנוכח הימנעות הנתבע מחקירת עדי התובעת, כי אכן קיים שבר באחד הכתרים אשר בלסת העליונה של התובעת, וכי כתרים אלו בלסתה העליונה הותקנו בצורה רשלנית וצפופה, מה שמחמיר את דלקת החניכיים ממנה סובלת התובעת. 

פסק הדין

ביהמ"ש אף קבע באשר לתותבת אשר הותקנה בלסתה התחתונה של התובעת כי אמנם יש לקבל את עדותו של הנתבע לפיה נדרשים תיקונים רבים וניסיונות התאמה כדי שתושג נוחות למשתמש, אך יחד עם זאת מכרטיס הטיפולים של התובעת עולה כי התקיימו שישה ניסיונות לפחות להתאים את התותבת לתובעת, אך הם כשלו. 

עם זאת ביהמ"ש פסק כי התובעת לא זכאית לפיצוי בגין רשלנות רפואית בהתקנת הכתרים, שכן לא העמידה כל בסיס לפיצוי שדרשה בגין ראש נזק זה והודתה כי העריכה כך סתם את הסכום בעצמה.

בגין רשלנות בהתקנת התותבת פסק ביהמ"ש לתובעת 3,000 ₪.