בימ"ש השלום בירושלים קיבל תביעת רשלנות רפואית של מטופלת בקופ"ח כללית אשר נגרם לה עיוורון בעין וקבע כי מרפאת העיניים במסגרת קופ"ח כללית התרשלה בהתנהלותה כלפי התובעת בכך שלא התייחסה כראוי לתלונותיה על החמרת מצבה של עינה, ולפיכך לא קבעה לתובעת תור יותר מוקדם לרופא העיניים.
הניסיונות להקדמת התור
ג', ילידת שנת 1938, חולה בטרשת נפוצה, היתה במשך שנים תחת מעקב רפואי של עיניה במרפאת עיניים של קופ"ח כללית. בחודש ספטמבר שנת 2004 נבדקה בדיקה שגרתית ע"י ד"ר ש' אשר אבחן כי הינה סובלת ממצב רפואי הקרוי ERM , ובמקרה בו יוחמר מצבה ראוי יהיה לשקול ביצועו של ניתוח. הרופא קבע כי עליה להגיע לביקורת לאחר שלושה חודשים, ונקבע לה תור במרפאה לחודש דצמבר.
בתחילתו של חודש אוקטובר החלה ג' לחוש בתופעה של מעין כתמים שחורים בשדה ראייתה בעין הימנית ופנתה באופן מיידי אל מרפאת קופ"ח בבקשה כי תורה שנקבע לחודש דצמבר יוקדם, אך היא נענתה ע"י הפקידות בקופ"ח בשלילה. פניות נוספות לאחר מכן נענו אף הן בשלילה.
ג' המשיכה בניסיונותיה להקדים את תורה, ואף שלחה פקסים למרפאה, ולבסוף לאחר פניותיה הרבות הוקדם התור לסוף חודש אוקטובר. בבדיקתה במועד זה נמצא כי קיימת אצלה היפרדות של הרשתית בעינה הימנית וחשש לקרע. היא נשלחה באופן דחוף לביה"ח הדסה שם אובחנה היפרדות שהינה מלאה, כולל קרע. ג' נותחה פעמים מספר, אך חרף כך בסופו של דבר נותרה עיוורת בעינה הימנית.
התביעה נגד קופת חולים כללית
עקב העיוורון שנגרם לג' בעינה הימנית היא הגישה תביעת רשלנות רפואית נגד קופ"ח כללית בה טענה, בהסתמך על חוות מומחה מטעמה, כי קופת החולים התרשלה בכך שמרפאת העיניים מטעמה בחרה שלא להתייחס כראוי לתלונותיה בנוגע למצבה של עינה, ואי לכך לא נקבע לה תור יותר מוקדם אצל רופא עיניים אשר היה מאבחן במועד את מצבה, מה שהיה מונע את נזקיה.
מנגד הנתבעת הכחישה את המיוחס לה וטענה כי התובעת הינה באחראית באופן בלעדי לנזקיה, ובכל מקרה יש לייחס לה אשם תורם מכריע. לטענת רופא מטעמה, במצבים בהם חולים מבקשים להקדים תור עקב החמרת מצבם הרפואי ואין בנמצא תור שהינו פנוי, הם מתבקשים לקבוע תור אצל רופא עיניים ראשוני, או לחילופין להגיע אל רופא המשפחה שלה.
אי לכך העיד רופא זה כי לא קיים בליבו ספק כי עת פנתה התובעת באמצעות הטלפון למרפאה בבקשה להקדמת התור, והתברר כי אין תורים פנויים, היא נתבקשה לקבוע תור לרופא שהינו ראשוני או להגיע לרופא המשפחה שלה שיעזור לה בתיאום תור אצל רופא תורן בתחום העיניים.
אך היא בחרה שלא לנהוג כך והתעקשה על תור רק אצל רופאה המטפל ד"ר ש'. בנוסף הצהיר העד כי סביר יותר להניח שהתובעת עת התקשרה אל המרפאה בבקשה כי תורה יוקדם לא מסרה כלל לפקידה כי במצבה חל שינוי שהינו חריף אשר מצריך הפניה אל מערך רפואת עיניים דחופה.
הנתבעת הוסיפה כי לו אכן ראתה התובעת כי לא מקבלת מענה בקופה היה עליה לאור החמרת מצבה לפנות לגורמים אחרים.
מדוע בית המשפט דחה את טענת הנתבעים?
ביהמ"ש קיבל את התביעה שהוגשה כאמור בעילה של רשלנות רפואית. ביהמ"ש קבע כי עדותה של התובעת היתה מאוד אמינה ונתמכה בפלטי שיחות טלפון אשר מציגים שיחות טלפון רבות ממנה אל המרפאה וכן בפקסים אשר נשלחו על ידה.
ביהמ"ש פסק כי לאור התנהלותה זו של התובעת יותר סביר להניח כי דיווחה לפקידות בקופ"ח כי במצבה חלה הרעה אשר מצריכה הקדמתו של התור, אך למרות כל ניסיונותיה לא נענתה אלא בשלב מאוחר.
ביהמ"ש אף ציין כי אין די בעדותו של רופא מטעמה של הנתבעת לפיה הנוהל במקרים בהם אין תורים פנויים הינו הצעה למטופל לפנות לרופא המשפחה או רופא ראשוני, שכן הרופא יכול להצהיר על עצם קיום הנוהל, אך לא על ההתנהלות במקרה הספציפי של התובעת.
יתרה מזאת ביהמ"ש אף קבע כי העובדה כי הנתבעת בחרה שלא להביא לעדות, ולו אחת מן הפקידות בקופ"ח אשר עבדו שם במועדים הרלוונטים להעיד על התנהלותם של הדברים בפועל פועלת לרעתה אף היא.
ביהמ"ש אף קבע כי מעדותה של התובעת עולה כי לו היה מוצע לה פתרון אחר, היתה בוחרת לקבל, וזאת בניגוד לטענת הנתבעת כי התובעת התעקשה דווקא על רופא מסוים.
אי לכך קבע ביהמ"ש כי חרף קיומם של נהלים למקרי חירום, נהלים אלו לא יושמו במקרה של התובעת, ופקידות הנתבעת התרשלו בטיפול בפנייתה של ג' אליהן ובהתייחסותן לטענותיה אודות החמרת מצבה. אמנם תפקיד פקידות אינו לאבחן, אך נדרש כי יעניקו מענה הולם למטופלים ע"י הפנייתם לגורם רפואי שיאבחן את מצבם.
לבסוף דחה ביהמ"ש את טענת הנתבעת לאשם תורם מצד התובעת שכן למרות שהתובעת היתה מודעת להחמרה במצבה הרי לאור היותה מטופלת במרפאת הנתבעת סברה באופן הגיוני כי ניתן לסמוך על הטיפול במרפאה וכן על שיקול דעת המרפאה, ולפיכך האשמה המוסרית מוטלת כולה על הנתבעת, ואין לקבל טענתה כי התובעת היתה צריכה לפנות לגורמים אחרים משלא קיבלה מענה בקופ"ח.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה