רשלנות רפואית בלידה | קרע ברחם

רוחמה, ילידת 1960, אושפזה במהלך מאי 1992, בבית החולים מעייני ישועה, לקראת לידתה של ילדה החמישי. כשעה אחר חצות הלילה, נולדה ביתה, כשהיא בריאה.

         

לאחר הלידה, במהלך בדיקת ביקורת של חלל הרחם, נמצא קרע בעורק והוא נפתר וגינאלית. אך על אף התפירה, מצבה של רוחמה החל להתדרדר, ובדיקה מעמיקה יותר גילתה כי בחלל הרחם המטומה נרחבת שהצריכה התערבות כירורגית. במהלך הניתוח, נתגלע קרע נרחב ברחם, מה שחייב לבצע כריתה תת-שלמה של הרחם. אך בכך לא נגרמו ייסוריה של רוחמה, שכן מצבה המשיך להתדרדר, עד שלא היה מנוס אלא לבצע כריתה של הרחם בשלמותו.

           

                           ראו גם: רשלנות רפואית בלידה | הערכה שגויה של משקל העובר       

         

כעבור שמונה ימים, שוחררה רוחמה מבית החולים לאחר שעברה כריתה מלאה של הרחם, ובעצת רופאיה מימשה חמישה חודשי מחלה. לאור תוצאות האירועים, הגישה רוחמה תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית בלידה כנגד בית החולים.

          

רוחמה טוענת, כי הייתה רשלנות רפואית בהתנהלות בית החולים והצוות הרפואי, הן במהלך הלידה והן לאחריה, ורשלנות רפואית זו, היא שהביאה לכך שרחמה נכרת. ביתר פירוט, רוחמה טוענת, כי במהלך הלידה מישהו מהצוות הרפואי פעל בצורה ברוטאלית וגרם לה לקרעים ברחם, וכמו כן היא טוענת שמרגע שהתחוור לצוות הרפואי שהעובר סובל ממצוקה, היה עליו לבצע ניתוח קיסרי, ולא להמשיך את הלידה הרגילה.

            

רשלנות רפואית בלידה 

      

מעבר לכך, טענה רוחמה כי גילוי הקרעים ארך זמן לא סביר, שבמהלכו נגרם לה דימום לחלל הבטן, וסיימה את טענותיה בכך, שקיים חסר משמעותי ברישומי בית החולים, שגרם לה לנזק ראייתי המצדיק את העברת נטל ההוכחה לכתפי בית החולים.

           

בתחילה, דן בתיק בית משפט השלום, שאמנם דחה את טענתה של רוחמה בדבר רשלנות רפואית במהלך הלידה, כמו גם את טענתה בדבר הצורך לבצע ניתוח קיסרי, אך לעומת זאת, קיבל את טענתה בדבר העברת נטל הראיה. בית המשפט הוסיף, כי בית החולים לא עמד בנטל ההוכחה, ולאור זאת נקבע, כי הייתה רשלנות רפואית כלפי רוחמה, ובית החולים חויב בתשלום פיצויים.

           

בית החולים ערער על קביעותיו של בית משפט השלום, והתיק הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי. בערעור, קבע בית המשפט המחוזי, כי הייתה טעות בפסיקתו של בית משפט השלום, שכן החסר ברישומי בית החולים לא הצדיק את העברת נטל ההוכחה לכתפי בית החולים, וממילא בחלק מן האלמנטים נדחתה טענתה של רוחמה בדבר רשלנות רפואית.

             

                                            בקרו בעמוד רשלנות רפואית שלי ב- + google   

           

אם כן, בית המשפט המחוזי קבע, כי לא הייתה רשלנות רפואית בהליכים הרפואיים שננקטו עד לשלב של הלידה, והוסיף, כי אמנם בית המשפט בכל הנוגע לשאלת גילוי הקרעים הייתה רשלנות רפואית, אך לא נמצא קשר סיבתי בין רשלנות רפואית זו בין כריתת החרם של רוחמה, ועל כן בית החולים אינו צריך לפצות את רוחמה על נזקיה.

                 

על אף כל זאת, קבע בית המשפט, כי בשעות שחלפו עד לגילוי הקרעים, נגרמו לרוחמה נזקים לא ממוניים, ביניהם כאב וסבל. ובית המשפט העריך נזקים אלו בסכום של 100,000 ₪, ובית החולים חויב לשלם לרוחמה סכום זה.

                  

 עא (ת"א) 1495/03