כריתת אצבעות היד כתוצאה ממתן עירוי – עוד מקרה של רשלנות
רפואית
נ' , בן 71, בעלה של עופרה (שם בדוי) חלה בסרטן. במרץ
2004 החל לסבול מגיהוקים ושיהוקים וטופל בתרופה שמטרתה להקל על תופעות אלו, כאשר תרופה
זו ניתנה לו דרך הפה. לאחר כשבועיים בהם לא חלה הטבה, נ' הופנה על ידי רופאו האישי
לחדר מיון בבקשה להמשיך עם אותה התרופה אך הפעם במתן דרך הווריד.
נ' הגיע לחדר המיון, שם עבר תהליך קליטה כמקובל –
בדיקת דם, לחץ דם ובדיקת א.ק.ג.
האחות האחראית דאז, הרכיבה לנ' עירוי בגב כף היד
הימנית, הכינה את תמיסת התרופה והגישה אותה לרופא המטפל שעבד באותה העת בחדר
המיון. אותו רופא הזריק את תמיסת התרופה לידו של נ' כשבמהלך מתן העירוי, נ' חש
כאבים עזים והגיב בצעקות כאב עזות. הרופא לא חדל והמשיך להזריק את התרופה עד תומה.
ידו של נ' החלה לשנות את צבעה והתנפחה. בשלב זה, הרופא המטפל שיער כי נ' פיתח
תגובה אלרגית לתרופה ושלח אותו להמשך טיפול במחלקת כלי דם.
מהות התביעה – כריתת אצבעות היד כתוצאה מעירוי
התובעת בתביעת רשלנות זו היא עופרה, אשתו של נ'
והיורשת היחידה שלו. לטענתה, הפגיעה בידו של נ' קשורה לעירוי שהורכב לו ונגרמה
כתוצאה של רשלנות רפואית מצד בית החולים.
כאמור, נ' נשלח למחלקת כלי דם אך שם לא תם
סיפורנו. נ' אושפז במחלקה זו לארבעה חודשים מלאים. קרישי הדם שנוצרו במקום כתוצאה
מהעירוי הובילו לכך שנ' נותח בידיו כחמש פעמים! לבסוף, אצבעות ידיו נכרתו כתוצאה
מנמק שנוצר במקום. מאידך, הרופא האחראי בחדר המיון, זה שביצע את מתן העירוי טוען
כי נהג כפי שנהג במקרים רבים אחרים וככל הנראה מדובר בסיבוך או רגישות יתר לתרופה
ספציפית זו, דבר שלא ניתן היה לצפות מראש, ומשתמע מכך שלא הייתה כאן רשלנות רפואית.
האחות שהכינה את תמיסת התרופה טענה כי לאחר שביצעה את המוטל עליה לא המשיכה לסייע
בטיפול אשר ניתן לנ'. האחות לא נתנה הסבר לכל מה שקדם להחדרת התרופה.
למעשה, לא קיימת מחלוקת בין התובעת לנתבעים בנוגע
לכך שהנזק שנגרם לנ' הינו תוצר ישיר של החדרת התרופה בעירוי. אך השאלה העולה היא,
כיצד נ' פיתח תגובה אלרגית כה קיצונית בשעה שדבר לא התרחש במתן אותה התרופה דרך
הפה? האם מדובר בתקלה שאירעה טרם מתן העירוי? אולי הוחדר לגופו חומר אחר ולא אותה
התרופה? או שמא מדובר בהכנסת החומר במינון שאינו נכון?
נ' שוחרר לביתו ולאחר מספר חודשים נפטר ממחלת
הסרטן. עופרה אשתו, מתארת מסכת ייסורים שעברה על נ' אשר דרשה את הימצאותם של בני
המשפחה 24 שעות ביממה. כמו כן, נדרשה עזרה יומיומית של אחות.
התובעת מבקשת הכרה כי זה מקרה של רשלנות רפואית, ותובעת פיצוי על עוגמת הנפש, הוצאות
העסקת האחות, החזר כספי בעבור הוצאות הנסיעה של בני המשפחה ופיצוי עבור הזמן והעזרה
שניתנו לנ' על ידי בני משפחתו.
שאלות או ייעוץ אישי --> צור קשר <--- מענה אישי מובטח
החלטת בית המשפט
בית המשפט טען כי בית החולים כשל בנטל המוטל עליו
להוכיח כי לא התבצעה רשלנות רפואית: לא הובאו ראיות המוכיחות את מקור החומר שהוזרק
– האופן בו הוכן, מה היה המינון ומהיכן נלקח.
כמו כן, בספרות המקצועית לא נמצאה עדות לתופעות הלוואי
אשר הופיעו עם מתן אותה התרופה, דבר המוכיח שזהו מקרה ראשון מסוגו. מקרה זה לא
נבדק על ידי בית החולים לאחר אותו אירוע.
לפיכך, בית המשפט קבע כי התרחשה רשלנות רפואית ועל
בית החולים לפצות את המנוח בסכום של 100,000₪ עבור עוגמת הנפש וסבלו הרב עד לרגע
פטירתו. בנוסף, בית החולים חויב לשלם 20,000₪ עבור העזרה שהושטה לנ' על ידי אשתו
ובני משפחתו, ובעבור הוצאות העסקת האחות. 
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה