קופת החולים התרשלה מחלת הריאות אובחנה באיחור של 5 שנים

הרבה מאתנו מוצאים את עצמם חסרי אונים מול הרופאים כאשר אנו מגיעים אליהם עם תלונה בגין בעיה רפואית מסוימת ומקבלים טיפול שאינו מיטיב את המצב בשל אבחון שגוי, למטופל קיים קושי לדעת אם האבחנה של הרופא הייתה נכונה או לא, אין בידיו את הידע הרפואי ובאופן טבעי הוא סומך על חוות דעתו של הרופא המטפל, אך תביעות רשלנות רפואית באבחון מעלות כי הרופאים לא תמיד מבצעים את עבודתם נאמנה ועד אשר מגלים את הבעיה האמתית, לעתים הנזק הוא כבר בלתי הפיך. כפי שאירע במקרה זה.

כיצד יתכן כי מחלת ריאות אובחנה רק כעבור 5 שנים?

שלומי (שם בדוי ) היה פועל נמל במשך שנים רבות והפעיל ציוד מכני כאשר בשלב מסוים הוא החל לסבול מבעיות בנשימה ושיעול ובבדיקות שנערכו לו הוא אובחן בשל היותו מעשן כסובל ממחלה בסמפונות וברונכיטיס כרוני וקיבל טיפול תרופתי שלא הועיל כלל ומצבו לא השתפר, אלא אף להפך, החמיר.

בצילום שנעשה לבית החזה התברר כי יש לו מחלת ריאה אך הוא לא קיבל כל הפניה לטיפול בעקבות ממצאים אלו. שלומי חזר על הצילומים בשנה שאחרי והתקבלו אותן תוצאות כי הוא סובל ממחלת ריאה כרונית וגם הצילומים הבאים שנעשו בשנים שלאחר מכן, העלו שוב ושוב כי לשלומי מחלת ריאה אך למרות זאת בכל אותה תקופה לא ניתן לו טיפול מתאים כלשהו.

5 שנים מאז צילומי הריאות הראשונים בצילום נוסף של הריאות הופנה שלומי לראשונה לבדיקה של רופא ריאות לשם בירור מקיף ומעמיק של מצבו הבריאותי, וזאת העלתה כי מצב הריאות קשה ביותר. כחודש מאוחר יותר נשלחה בדיקת ביופסיה וממנה נמצא כי יש לשלומי מחלת ריאות כרונית אשר גורמת להצטלקות הריאה (UIP) הדורשת טיפול מתאים.

שלומי החל לעבור סדרה של טיפולים אבל למרות שמצבו הבריאותי החל להשתפר, היכולת התפקודית שלו ירדה באופן משמעותי, היה צורך בשימוש בבלון חמצן בקביעות ובשלב מסוים רשמו אותו כמועמד להשתלת ריאה. כשנתיים לאחר מכן, עבר שלומי השתלת ריאה שמאלית אמנם בהצלחה אך נותר עם מחלת הריאה הכרונית.

הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית  -  מה יקבע בית המשפט? האם קופת החולים התרשלה?

תביעת הרשלנות הרפואית הוגשה לבית המשפט המחוזי בטענה כי בשל האבחון המאוחר של מחלת הריאות, כ-  5 שנים מהיום הראשון שבו ביקר במרפאה ועשה צילום שבו נמצא כי קיימת מחלת ריאות אך לא ניתן טיפול מתאים,  נגרם נזק בלתי הפיך וחמור ביותר לריאות עד כי נוצר הצורך לבצע השתלת ריאה.

לדעת המומחה הרפואי מטעם התובע, האבחון השגוי לפיו הוא סבל מברונכיטיס ולא ממחלת הריאות שבה לקה, הוביל לקבלת טיפול רפואי שאינו תואם את מצבו הבריאותי ולו היה מאובחן בזמן ,הרי ניתן היה להרחיק אותו מחשיפה בעבודה לחומרים מזיקים שאלו רק החמירו את מצבו והובילו להצטלקות הבלתי הפיכה של הריאות ובהתאם לזאת קבע המומחה הרפואי לשלומי נכות של 100%.

מנגד טען המומחה הרפואי מטעם קופת החולים, הנתבעת כי הייתה החמרה הדרגתית מצבו של שלומי לאורך השנים ועל פי הספרות הרפואית המקצועית, גם לו היו מאבחנים את המחלה בשלב מוקדם יותר, לא ניתן היה למנוע את הדרדרות מצב הריאה או את הצורך בהשתלת ריאה בסופו של דבר.

בית המשפט המחוזי מינה מומחה רפואי מטעמו וזה ולפי חוות דעתו הטיפול שקיבל שלומי בשלב הראשוני היה בלתי סביר ולא בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל, בנוסף קובע המומחה כי האבחון היה באיחור שכן, 5 שנים קודם הזיהוי של המחלה היה על רופא המשפחה לשלוח את שלומי לעבור בדיקה מקיפה של הריאות אצל מומחה בתחום ואף לשלוח דגימה לביופסיה וההחלטה של הרופא כי המדובר היה בברונכיטיס הייתה שגויה לחלוטין ולא תאמה את תוצאות הצילום של הריאות. עוד הוסיף המומחה, כי חלק בלתי נפרד מהטיפול במחלה כזו הינו טיפול מונע, שלפיו היה צריך ששלומי לא יעבוד בסביבה שבה קיימים חומרים מזיקים, שכן אלו רק הרעו למצבו הרעוע מימלא, המחלה החלה להתפתח בביקור הראשון, במשך 5 שנים, ואם היה שלומי משנה את מיקום עבודתו התפתחות המחלה הייתה נעצרת ואולי אף ניתן היה לרפא אותו או לפחות להעלות את הסיכוי לריפוי ולהאריך בכך את תוחלת חייו.

בית המשפט המחוזי אם כן, מגיע למסקנה בהסתמך על חוות דעת המומחים כי היה ניתן לאבחן את מחלת הריאות 5 שנים קודם לאבחון שנעשה בפועל, ולתת לשלומי את הטיפול המתאים למצבו הבריאותי ולפיכך מדובר ברשלנות רפואית מצד קופת החולים, כמו גם הרישום הרפואי היה לוקה בחסר ויש לפצות את התובע בסכום כספי של מעל ל- 4 מיליון ₪!

 ת"א 7009/06