האם השיתוק בגבה של מטופלת נגרם בשל רשלנות רפואית ?

פריצת דיסק הינה סוג של פציעה אשר נגרמת לדיסק בין-חולייתי המצוי בעמוד השדרה, בדרך כלל עקב הרמה קבועה של משאות כבדים או סחיבתם ופריקתם מן הגב בתנוחה שאינה מומלצת על ידי הרופאים. הטיפול בפריצת דיסק עשוי לנוע החל מטיפולים פיזיותרפיים וטיפול תרופותי וכלה בניתוח לתיקון המצב. נשאלת השאלה האם רופאים שניתחו מטופל עקב פריצת דיסק על מנת למנוע נזק בלתי הפיך אחראים ברשלנות רפואית במידה ובכל זאת נגרם לו שיתוק בסופו של דבר?  

הערעור נדחה על ידי בית המשפט 

ביהמ"ש העליון דחה את ערעורה של מטופלת אשר נותחה בגבה פעמיים ונותרה משותקת. בית המשפט פסק כי ההחלטה לבצע מלכתחילה את הניתוח בגבה הייתה נכונה ומוצדקת מבחינה רפואית, ורסיסי דיסק שהיו בגבה והובילו ללחץ עצבי אשר גרם לשיתוק, מקורם אינו בניתוח הראשון, אלא הם נוצרו  עקב פריצת דיסק נוספת שעברה האישה לאחר ניתוח זה. בית המשפט ציין כי לעיתים אין בידם של הרופאים לסייע למרות מיטב המאמצים, אך אין פירושו של דבר כי התקיימה עוולת רשלנות רפואית.

לאחר ניתוח בגב החל מצב האישה להחמיר

מעשה באישה בעלת היסטוריה של כאבי גב אשר פנתה לטיפול בבית חולים מספר פעמים, אך שוחררה לביתה. בפעם השלישית הגיעה כשהיא סובלת מכאבים בגב, מתקשה בעמידה על הרגלים ואף סובלת מכאבים חריפים בברכיה. בדיקות רנטגן  גילו בלט דיסק קדמי ופריצת דיסק גדולה בגבה וכן אצירת שתן בשיעור משמעותי. הוחלט על ביצוע ניתוח, ולאישה ניתן הסבר אשר תורגם לערבית בנוגע לסיכונים ולסיכויים אשר טמונים בו. לאחר מכן  הובהלה לחדר הניתוחים ועברה ניתוח בגבה ע"י רופא מתמחה בפיקוח רופאה מומחה. לאחר הניתוח נראה היה בתחילה כי חל שיפור במצבה הרפואי, אך לאחר זמן קצר החמיר מצבה. בדיקות רנטגן נוספות שנערכו גילו רסיסי דיסק בגב. אי לכך החליטו הרופאים  על ניתוח שני, וזאת כדי להסיר את רסיסי הדיסק מגבה. ניתוח זה הותיר את האישה עם נכות צמיתה עקב נזק נוירולוגי שנגרם ע"י רסיסי הדיסק.

הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית

האישה הגישה לביהמ"ש המחוזי בירושלים תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים אשר ביצע את הניתוחים וכנגד קופת חולים, כאשר טענותיה התמקדו בניתוח הראשון. ראשית טענה כי ההחלטה לבצע את הניתוח הראשון הייתה מוטעית, וזאת לנוכח הסיכונים אשר היו כרוכים בו ואשר התממשו בדמות התפשטות רסיסי דיסק בגבה. לטענתה, ניתוח כזה יש לערוך רק כשמאובחן לחץ עצבי הידוע בשם "תסמונת זנב סוס", מצב שאובחן אצלה רק לאחר הניתוח הראשון. עוד טענה האישה כי הניתוח הראשון נערך ברמה לא נאותה ובלתי מקצועית, והיה אף רשלני לעורכו באמצעות רופא מתמחה. בנוסף טענה האישה כי הניתוח התבצע ללא הסכמה מדעת, מכיוון שבין היתר טופס ההסכמה נחתם ע"י אחותה ולא על ידה, ובוצע באיזור נרחב ממה שהוסבר לה. לבסוף טענה כי הרופאים התרשלו בכך ששחררו אותה לביתה בפעמים שקדמו לעריכת הניתוח. התובעת צירפה חוות דעת מומחה, לפיה, ניסיון הוצאת הדיסק הוא שהביא להתפזרות חלקיקי דיסק ולתסמונת "זנב הסוס".

דבריו של בית המשפט בנוגע לתיק

ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעת הרשלנות הרפואית ופסק בהסתמך על עדות מומחה בית החולים כי הרופאים לא התרשלו בשחררם את התובעת לביתה בביקורים קודמים, שכן אשפוז נדרש רק במקרה של גירעון נוירולוגי שלא התקיים אז. בית המשפט אף פסק כי ההחלטה על ביצוע הניתוח הראשון לא הייתה שגויה שכן הובאו אינדיקציות שהצדיקו ביצועו, כמו צילום סיטי אשר העיד על פגם בדיסק, וכן תיעוד של תלונות בנוגע לגירעון נוירולוגי. עוד קבע בית המשפט בקבלו את חוות הדעת מטעם הנתבעים, כי לא הייתה התרשלות באופן הניתוח עצמו, וכי סביר בהרבה שהשיתוק נגרם בשל פריצת דיסק חוזרת ולא בשל הותרת חלקיקי דיסק בניתוח הראשון. כן  ציין בית המשפט כי ע"פ מבחני הפסיקה, עריכת הניתוח ע"י מתמחה אך בפיקוח של רופא מומחה אינה מהווה התרשלות. לבסוף ביהמ"ש ציין כי לא הוכח שלא התובעת חתמה על ההסכמה, והעובדה כי הניתוח נערך באיזור נרחב יותר בגבה לא מספיקה לכשעצמה לפסיקת פיצוי. 

התובעת הגישה ערעור לביהמ"ש העליון כאשר טענותיה התמקדו בהחלטה השגויה לדידה לערוך את הניתוח הראשון משלא אובחנה אצלה לפניו תסמונת "זנב סוס" וברשלנות רפואית במהלך ביצועו. הנתבעים מנגד טענו כי לא הייתה התרשלות בהחלטה על ביצוע הניתוח ובמהלכו.

                     > > > > בקרו בפורום רשלנות רפואית הגדול בארץ < < < < 

המילה האחרונה של בית המשפט ופסק דינו

בית המשפט העליון דחה את התביעה וקבע כי פסק הדין של הערכאה הנמוכה מעוגן היטב בראיות ואין מקום להתערב בו. בית המשפט ציין כי בפני הרופאים אכן עמדו ממצאים אשר הצדיקו את הצורך בניתוח, והתובעת לא עמדה בנטל להראות כי הייתה התרשלות בקבלת ההחלטה. לשאלה האם השיתוק נגרם בשל רסיסים אשר נותרו בניתוח הראשון או עקב פריצה חוזרת של דיסק ציין ביהמ"ש כי  השיפור שהיה במצב לאחר הניתוח הראשון והחמרת המצב רק לאחר שעות מחזקים את המסקנה שהגורם שהפעיל את הלחץ העצבי לא נוצר בשל הניתוח הראשון, אלא בשלב מאוחר יותר עקב פריצת דיסק נוספת, וכן אין מקורו בהתרשלות הרופאים אשר חרף מאמצים לא תמיד מצליחים להושיע בכל מקרה. בית המשפט אף ציין כי התובעת לא הוכיחה כי על אף היותו של המנתח מתמחה מיומנות הצוות חרגה מן המקובל. 

ע"א 2732/10 מסרי מופידה נ' הסתדרות מדיצינית הדסה