ניתוח להסרת משקפיים גרם לעיוורון בעינה של מטופלת

רבים מאיתנו מרכיבים משקפיים לראייה למרחוק או מקרוב או לשתי המטרות גם יחד. המשקפיים הפכו לאביזר אופנה, וכל מי שמכבד את עצמו יש באמתחתו מספר זוגות משקפיים בהתאם לבגד או לאירוע. יחד עם זאת לא מעטים המרכיבים משקפים באופן קבוע  סבורים כי המשקפיים מכערים אותם, והכינוי "קסוקר" עדיין לא עבר מן העולם. לאחרים המשקפיים סתם לא נוחים או אפילו מהווים מטרד.

כיום מכריזים בראש חוצות על ניתוחים למיניהם להסרת משקפיים, ומבטיחים הצלחה וודאית, לפיכך רבים פונים לרופאי עיניים על מנת לעבור את הניתוח הגואל. אך ידוע שבכל ניתוח יש סיכונים, וגם אם שיעור ההצלחה גבוה לא כולם זוכים לראייה משופרת, ולא מעטים ניזוקים כתוצאה מן הניתוח להסרת משקפיים ומגיעים עד לעיוורון.

הרופאים עורכי הניתוחים מקבלים סכום רב עבור כל ניתוח, ולפיכך ישתדלו לשכנע את הפונה אליהם לערוך את הניתוח. מטבע הדברים על מנת לזכות בהון עתק מהניתוח יש רופאים שלא יפרטו את הסיכונים הכרוכים בניתוח או אפילו יעלימו אותם בהנחה שהכול יעבור בשלום, כמו במרבית המקרים.

התקבלה תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח לייזר

בית משפט השלום בקריות קבע כי רופאים שגרמו לאישה עיוורון עקב ניתוח רשלני להסרת משקפיים שביצעו בעיניה והעלימו ממנה לפני הניתוח את הסיכונים הכרוכים בו למרות שהיו מודעים לו אחראים לנזק שנגרם לה.

הגב' הרוש, ילידת 1950, הייתה קצרת רואי בשתי עיניה בדרגה גבוהה ביותר והרכיבה עדשות מגע. לאחר ששמעה הרצאה מנציג הנתבעים היא פנתה למרפאה בחיפה השייכת לנתבעים כדי שיקבעו את מידת התאמתה לניתוח לייזר שיתקן את קוצר הראייה ממנו סבלה.

הרופא במרפאה בדק את עיניה וקבע שהיא מתאימה לניתוח מסוג זה וקבע לה מועד לניתוח במרכז ניתוחי לייזר בתל אביב. היא הגיעה לשם וחתמה על טופס של הסכמה לניתוח, ולאחר מכן נותחה בעינה השמאלית בשיטת P.R.K .. חלה הטבה במצבה של גב' הרוש לאחר הניתוח, אך כעבור חמישה שבועות נוספים כושר ראייתה ירד דרסטית, והיא חדלה מלראות בעין זו.

גב' הרוש תבעה את הרופאים בגין רשלנות רפואית בביצוע הניתוח שגרם לעיוורונה

מומחה מטעם התובעת העיד כי קרני הלייזר עשויות לפגוע ברשתית של מי שסובל מקוצר ראייה גבוה כפי שסובלת גב' הרוש למרות שהן מופנות בניתוח לקרנית בלבד, במיוחד כשהמכשיר הוא מאותו סוג בו בוצע הניתוח שהוא בעל עוצמה גבוהה ביותר ועשוי לפגוע בכלי הדם העדינים.

הוא אמר כי הסבירות ללקות במחלה זו ללא קשר לניתוח כזה הוא 10% במשך כל החיים, לפיכך הסבירות כי מצב עיניה של גב' הרוש החמיר ללא קשר לניתוח קטן ביותר. העיוורון נובע מתהליך שנקרא ניאו-וסקולריזציה שבו עקב הניתוח מתרחש דימום בכלי דם והם נספגים ומצטלקים סמוך למרכז הראייה.

מנגד הנתבעים טענו כי הם לא התרשלו בביצועו של הניתוח, ולפי מומחה רפואי מטעמם  ההידרדרות בראייתה של התובעת אינה קשורה לניתוח שעברה על ידיהם. הם טענו כי כושר ראייתה ירד עקב פגיעה ברשתית, שנובעת מסתימת כלי דם ללא קשר לניתוח שלהם הובילו מחלת הסכרת וקוצר הראייה הגבוה מהם סבלה, ולטענתם אין כלל אפשרות כי לקרני הלייזר המופעלות בניתוח בחלק הקדמי של העין תהייה השפעה על הרשתית שנמצאת בחלק האחורי של העין. 

ביהמ"ש קבע כי הייתה רשלנות רפואית בניתוח שבוצע לגב' הרוש

ביהמ"ש קיבל את דעת המומחה מטעם התובעת לפיה אובדן הראייה של גב' הרוש נובע מהניתוח שעברה, והוא שגרם לתהליך של  ניאו-וסקולריזציה. ביהמ"ש דחה את אבחנת הרופאים מטעם הנתבעים כי מחלת הסכרת ממנה סבלה הגב' הרוש היא שגרמה לדימום ולהצטלקות, וכן דחה את טענתם כי העיוורון נבע ממקוצר הראייה ממנה סבלה התובעת, וזאת מכיוון שהעיוורון נוצר באופן פתאומי ולא באופן הדרגתי.

כן קבע בית המשפט שהנתבעים עברו על חובת הגילוי שהייתה מעוגנת בהלכה הפסוקה שלפני חוק זכויות החולה, לפיה חובה על הרופא להסביר לחולה את מהות הטיפול אותו הוא עובר וסיכוניו. למרות שכבר שנה לפני הניתוח פורסם בכתב עת רפואי כי  ניתוח לייזר לשיפור הראייה בקרב  בעלי קוצר ראייה גבוה עשוי לגרום לנזקים בעין, הרופאים שבדקו וניתחו את גברת הרוש לא יידעו אותה כלל על כך, ואף אמרו לה כי ההצלחה בניתוח כזה מובטחת.

כן לא ציין בפניה הרופא המנתח כי זו לו הפעם הראשונה שהוא מנתח אדם בעל קוצר ראייה גבוה שכזה.  העובדה כי הניתוח היה מבחירה ולא מציל חיים מגביר את  חובת הגילוי של הרופאים.

פסק דינו של בית המשפט

ביהמ"ש קבע כי מדובר ברשלנות רפואית ויש קשר סיבתי בין אי הגילוי לתובעת  אודות הנ"ל  לבין הסכמתה לעבור ניתוח. אילו היו מיידעים אותה אודות הסיכונים בביצוע ניתוח בעין חלשה כשלה היא לא הייתה מסכימה לעבור ניתוח שאינו הכרחי אלא רק מטעמי נוחות.

לאור כל הנ"ל ביהמ"ש מצא את הנתבעים אחראים לנזק שנגרם לתובעת מהניתוח הרשלני.

ת"א (קריות)  1789/99