כל מחלה עדיף שלא נחלה בה, אך אם אתרע מזלנו וחלינו בה, הסיכוי להחלים ממנה רב יותר ככל שמועד גילוייה מוקדם יותר. האם כאשר רופאים לא אבחנו מחלה במועד המוקדם ביותר בה הייתה ניתנת לאבחון יראה ביהמ"ש בהם אחראים?
רשלנות רפואית של רופאים שלא אבחנו במועד סרטן הריאה
התובעת, רות צ', ילידת 1945 לקתה ב - 1994 בגידול ממאיר בבלוטת התריס, ובעקבותיו עברה ניתוח בו נכרתה בלוטת התריס. לאחר הניתוח קיבלה טיפול משלים תרופתי, ואף נדרשה למעקב רפואי מתמיד ע"י רופאה מהמכון האנדוקרינולוגי של המרכז הרפואי רבין, שכלל טיפול מונע לצמיחה מחדש של הגידול וכן צילומי חזה לאיתור גרורות בריאות אחת לשנה. עקב ממצא חשוד שנתגלה בצילום בשנת 2003 נערכו לה בירורים נוספים שהראו מוקדים סרטניים בריאותיה ובכבד.
השתרשות האירועים
התובעת, על סמך חוות דעת רפואיות בתחום הרדיולוגי ובתחום האונקולוגי תבעה שני רופאים רנטגנולוגים, אחד מביליסון והשני ממרפאת שרותי בריאות, בגין רשלנות רפואית עקב העובדה שקבעו שצילומי הרנטגן שנערכו בשנים 2001 ו 2002 היו תקינים, בעוד שלפי מומחה מטעם התובעת כבר אז ניכרו בהם גידולים ממאירים בריאותיה של התובעת. מומחה מטעם התובעת קבע כי שני הצילומים מהשנים 2001 ו 2002 הם ברורים מבחינה טכנית, וכל רדיולוג סביר היה בידו לפענח את הממצא המחשיד. פיענוח סביר צריך היה להיעשות גם בהשוואה לצילומים קודמים, ולדעתו אי אבחון של הממצאים המחשידים נובע מכשל אישי של הרופא המפענח.
כן תבעה בנוסף את הרופאה שביצעה את המעקב אחר התובעת עקב כך שלא בדקה את ממצאי הרופאים הרנטגנולוגים, אלא קיבלה את תוצאות פיענוח התצלומים כמו שהם, ואילו הייתה בודקת בעצמה את הצילומים, הרי על סמך ניסיונה עתיר השנים יתכן שהייתה מזהה את הממצאים המחשידים בצילומים, ולפחות הייתה דורשת להשוותם לצילומים קודמים או שהייתה משווה את הצילומים בעצמה. משלא אבחנו הנתבעים מוקדי גידול כבר שנה ואף שנתיים קודם לכן, התרשלו שכן אילו היו מאבחנים כראוי עת הגידולים היו קטנים בשלבים מוקדמים וללא גרורות הסיכויים להחלמתה היו יותר גבוהים. כן תבעה את קופת חולים כללית שהייתה מעסיקתם של שלושת הנתבעים הנ"ל בגין אחריות שילוחית.
מה יש לומר לנתבעים ?
מנגד הנתבעים שלא הביאו חוות דעת של מומחה רדיולוג, טענו כי הפיענוח לאור הידיעה כי התובעת לוקה בסרטן הינו חוכמת שבדיעבד, וכן טענו כי בצילום הראשון לא ניתן היה לגלות כל ממצא חשוד עקב גודלו הקטן של הנגע, ובכל מקרה כבר מלכתחילה מדובר היה בסרטן מפושט ולא נקודתי.
מה יש לבית המשפט להגיד בנושא ?
ראשית ציין ביהמ"ש כי טעות באבחון או טעות בטיפול רפואי לא תיחשב אוטומטית לרשלנות, אלא יש לבדוק אם הטיפול ראוי ולא רשלני לאור הטיפול שהיה נוקט רופא סביר בזמן הרלוונטי. ביהמ"ש בהעדיפו את גירסת התובעת לאור אי הצגת חוות דעת רדיולוגית ע"י הנתבעים הנדרשת לביסוס הטענות לפי החוק, קבע כי הוכחה ההתרשלות של הרופאים הרנטגנולוגים בפיענוח הצילומים של החזה משנת 2001 ו 2002.
בימ"ש לא קיבל את טענת הנתבעים כי הפיענוח של הצילומים בדיעבד אינו אמין, וכי הנגע בצילום הראשון לא היה ניתן לזיהוי. ביהמ"ש קבע כי שני הרופאים לא נהגו כרופאים סבירים כשלא הישווו את הצילום עם הממצא המחשיד לצילומים קודמים, בעיקר שידוע כי הצילום הוא חלק ממעקב שנועד לזהות התפתחותן של גרורות סרטן בריאות, לאור ההיסטוריה הרפואית של התובעת. משלא דרשו להביא לפניהם את הצילום הקודם לצורך השוואה, סטו מנורמת הזהירות המקובלת והתרשלו, במיוחד שהשוואה לצילומים קודמים הינו אמצעי זהירות זמין וזול.
פסק הדין של בית המשפט !
ביהמ"ש קבע כי הרופאה שלא הייתה מומחית לרנטגן לא התרשלה באי פיענוח הצילומים כראוי, אך היא התרשלה באופן ביצועו של המעקב הרפואי אחר התובעת. למרות מודעותה לצורך להשוות את הצילום לקודמיו לא התעקשה שישוו את הצילום משנת 2001 לצילום קודם. הרופא העורך את המעקב חייב לדאוג שהמעקב יבוצע לכל פרטיו והוא אף חייב לגלות יוזמה ולהיות אקטיבי בניהול המעקב.
ביהמ"ש קבע כי לקופת חולים המעסיקה את הנתבעים יש אחריות שילוחית להתרשלות הנתבעים, שגרמה לאיחור באבחון מחלת הסרטן התובעת ולפגיעה בסיכוייה להחלים.
היות שעקב התרשלות הנתבעים המחלה של התובעת התגלתה רק בשלב מאוחר, לא ניתן היה לדעת בשלב זה האם המחלה הייתה מלכתחילה רב מוקדית שאז סיכויי ההחלמה ממנה קטנים ביותר אם כי אפשריים, או שהמחלה הייתה רק בשלבה הראשוני עדיין ללא גרורות כשהסיכוי להחלים ממנו רב יותר. האפשרות לדעת את סוגה של המחלה היה רק באמצעות בדיקת CT בשנת 2001 עת נולד הממצא לראשונה. משלא נעשה כן עקב התרשלותם של הנתבעים נעשה נזק ראייתי, שבגינו העביר ביהמ"ש את נטל הראייה לנתבעים להוכיח כי הסרטן התפשט כבר בשנת 2001 , אך הם לא הצליחו לעמוד בו.
ביהמ"ש קבע כי יש קשר סיבתי בין ההתרשלות של הרופאים לבין האיחור באבחונה של המחלה, וכפועל יוצא לאובדן סיכוייה להחלים. ביהמ"ש אף קבע כי אובדן הסיכוי להחלמה בשל התרשלות נחשב בפסיקה כנזק שיש לתת בגינו פיצוי .
ביהמ"ש קבע כי הנזק שנגרם לתובעת בגין התרשלותם של המעורבים הוא כ 1,300,000 ₪, ומכיוון שאילו מחלתה של התובעת הייתה מאובחנת בזמן סיכויי החלמתה היו 70%, היא זכאית לפיצוי בשיעור כזה מכלל הנזק, לפיכך נפסק לה פיצוי בסך 912,225 ₪.
תא (ת"א) 28558/04
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה