לידה בדרך כלל היא מאורע משמח, וכל בני המשפחה מצפים לה בכליון עיניים. כולם מקווים שהלידה תעבור בשלום, ושתשעת חודשי ההריון שלעיתים הם לא קלים, יסתיימו בכי טוב ובאושר רב. אך לא אחת קורה שהלידה עצמה מלווה בסיבוכים שונים, ואף מיד לאחר הלידה סובל הילוד מבעיות שונות, ולמרות הטיפול הניתן על ידי הצוות הרפואי, אף אם הוא מיטבי, נותרים מומים אצל המולד. האם במקרה של סיבוכים לאחר הלידה, ולמרות הטיפול הרפואי נותר הילוד נכה, ניתן יהיה להטיל אחריות בגין רשלנות רפואית על הצוות הרפואי?
השתלשלות האירועים
המערער נולד בינואר 1994 בביה"ח שיבא. זמן קצר אחרי הלידה הוא הועבר לחדר מעבר שהוא מחלקה ייחודית המטפלת בילוד בשעות חייו הראשונות עד העברתו למחלקת יונקים. שם מספר דקות לאחר שהגיע למחלקת המעבר הוא החל לסבול מהפסקה בנשימתו (אפניאה) למשך חמש עד עשר שניות, כשצבע עורו הופך לכחול שחור, ומלווה בתופעה של גלגול עיניים. לאחר כעשרים דקות שוב נשימתו פסקה. כשהידרדר מצבו הרפואי, הוא הועבר לטיפול נמרץ, ונותר נכה 100% כתוצאה משיתוק מוחין בו לקה.
הוא והוריו הגישו תביעת נזיקין נגד ביה"ח וטענו כי נזקיו נגרמו עקב רשלנות רפואית
לטענתם בחדר המעבר התרשל הצוות הרפואי כאשר לא טיפל כראוי בהפסקות הנשימה שלו. לאחר שהתברר לרופאים כי האם קיבלה בלידה תרופת פטידין לזירוז ופנרגן להרגעת הכאבים עליהם היה לטפל במערער בתרופה בשם נרקן.
כן טענו המערערים כי הרופאים התרשלו בכך שהשתהו בהעברתו לטיפול נמרץ למרות שהפסקות הנשימה שלו היו כה חמורות עד כי נזקק לעיסוי לב. לטענתם, אף במחלקת טיפול נמרץ התרשל הצוות הרפואי בכך שכאשר היה מונשם לא נערך מעקב שוטף אחר דמו לבירור מצבו, על אף שהבדיקות הראשונות שנערכו למערער היו בלתי תקינות.
מנגד ביה"ח טען כי לא היתה כל התרשלות בהתנהלותו, לא בחדר המעבר ולא בטיפול נמרץ. לטענתו, למערער ניתנה תרופת הנרקן, וכן טען כי העברתו של המערער לטיפול נמרץ לא היתה באיחור, אלא התאימה למצבו.
התביעה נדחתה בביהמ"ש המחוזי בחיפה, שקבע כי לא היתה רשלנות בהתנהלות ביה"ח, לא במחלקת המעבר ולא בטיפול נמרץ, ואף אם היתה רשלנות אין בינה לנזק קשר סיבתי.
התובע ערער לביהמ"ש העליון- מה יקבע בית המשפט?
ביהמ"ש העליון הפך את פסיקת בית המשפט המחוזי בנוגע להתנהלות הצוות הרפואי בחדר המעבר וקבע כי הרופאים בביה"ח התרשלו בכך שלא העבירו את המערער במהירות מחדר המעבר לטיפול נמרץ. בחדר המעבר שהה המערער למעלה משעתיים, וזאת למרות שסבל לפחות פעמיים מהפסקות נשימה קשות. אמנם אין רישום מדויק לגבי הזמן בו שהה המערער בחדר המעבר, אך ניתן להסיק זאת משרשרת האירועים.
אירוע האפניאה הראשון נרשם בזמן אמת, אך האירוע של האפניאה השנייה לא נרשם בזמן אמת, אלא נרשם רק בסיכום המחלה, לפיכך לא ניתן לדעת את השעה המדויקת שבה אירע.
כמו כן אין תיעוד רפואי אודות משך הזמן שבין הפסקת הנשימה השנייה לבין העברתו לטיפול נמרץ, היות שגם שעת הגעתו לטיפול נמרץ לא נרשמה. אך מתוך רישום מועד הטיפול שניתן לו בטיפול נמרץ, ניתן להסיק את השעה שבה הגיע לטיפול נמרץ, כך שהמערער שהה במחלקת המעבר במשך שעתיים מהאפניאה הראשונה, ושעה וחצי לאחר האפניאה השנייה.
ביהמ"ש העליון קבע כי זמן זה ארוך מדי, והרופאים לא פעלו בסבירות כשהשאירו תינוק בן יומו במחלקת המעבר, שהיא מחלקה לילודים בריאים, ושאין בה אפשרות להגיב במהירות להדרדרות אפשרית.
לאחר שהתרופה, נרקן, שניתנה לו, לטענת הרופאים, לא הועילה והתינוק הפסיק לנשום בפעם השנייה אף לאחריה, היה על הרופאים להבין כי התינוק נמצא במצב מסוכן, וכי הוא עלול לסבול מהפסקות נשימה נוספות, והיה עליהם להעבירו במהירות לטיפול נמרץ, שם היה זוכה להשגחה צמודה, ואף לבירור מעמיק, ובמידת הצורך להנשמה מלאכותית. ההשתהות גרמה לכך שבהגיעו לטיפול נמרץ הוא היה כבר במצב קשה, ואף סבל מהתקף נוסף של אפניאה.
עם זאת ביהמ"ש העליון קיבל את קביעת ביהמ"ש המחוזי וקבע כי הוכח כי התרופה נרקן ניתנה לתינוק, ולכן לא היתה התרשלות באי מתן התרופה למערער בחדר המעבר.
את ההוכחות לכך ניתן למצוא ברישומים בתיק הרפואי, בדף פקודות הרופא, בסיכום של הרופא הבכיר שטיפל בילוד לאחר האפניאה הראשונה וכן בדו"ח הסיעודי שנכתב עי משמרת הערב, ואף בחלק ממסמכים אלה צוין כי התרופה נרקן השפיעה לטובה על המערער.
כן קבע ביהמ"ש כי בנוגע לטיפול במחלקת טיפול נמרץ הוא אינו מוצא מקום לשנות את קביעתו של ביהמ"ש המחוזי למרות שהתנהלותו של הצוות הרפואי לא היתה חפה מפגמים.
למרות שביהמ"ש קבע כי היתה התרשלות בהתנהלות הרופאים במחלקת המעבר הוא קבע שכדי להטיל עליהם אחריות בגין רשלנות רפואית יש להוכיח את הקשר הסיבתי בין התרשלותם לבין הנזקים ששנגרמו לעובר במהלך הלידה, ולאור הגרסאות השונות שניתנו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון החזיר ביהמ" העליון לביהמ"ש המחוזי את ההכרעה בנושא הקשר הסיבתי הנ"ל, על מנת שהמערערים יוכלו להציג את טענותיהם בנושא קשר סיבתי זה.
ע"א 291/061. פלוני נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות
ניתן ביום 28.10.2008
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה