מטופלת נפלה תוך כדי טיפול הוצאת תפרים מגבה ונותרה עם נכות בפניה

מטופלים אשר מגיעים לקופ"ח או לבי"ח הינם סמוכים ובטוחים כי יקבלו את הטיפול הטוב ביותר אשר יתבצע במיומנות הדרושה. דבר מובן מאליו הינו הציפייה כי הטיפול יתבצע בתנאים כאלו שבהם המטופלים  לא יפגעו במהלכו ולא ינזקו בדרך אחרת שאינה קשורה באופן ישיר לטיפול אותו עוברים, שכן רבים מהמטופלים הינם חלשים. נשאלת השאלה במצב בו מטופל נפל תוך כדי טיפול רפואי בו, ונגרם לו נזק גוף, האם יהיו מבצעי הטיפול אחראים ברשלנות רפואית?

בימ"ש השלום בחיפה קיבל תביעת רשלנות רפואית של מטופלת שנפלה במהלך הוצאת תפרים מגבה, חתכה את שפתה ונותרה עם נכות. ביהמ"ש קבע כי אין לקבל מצבים בהם אדם מגיע לקבלת טיפול רפואי כלשהו ויוצא ממנו נכה וחבול. ביהמ"ש קבע כי האחות שטיפלה בתובעת סטתה מסטנדרטים של התנהגות סבירה והפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת בכך שבחרה לבצע הליך של הוצאת תפרים מגבה, כאשר התובעת עומדת ולא יושבת או שוכבת כמקובל בפרקטיקה הרפואית. 

השתלשלות האירועים

מעשה ב-ל' אשר בהיותה בת 14 שנים הגיעה בלווי אימה למרפאת קופ"ח כללית לצורך הוצאתם  של תפרים מגבה לאחר שעברה ניתוח לשם הסרתן של נקודות חן.

האחות המטפלת מ' העמידה את ל' במרכזו של חדר הטיפולים, לא ביקשה כי תשב או תשכב והחלה במלאכת הוצאת התפרים. כל זאת כאשר בתחילת הטיפול נכח בחדר ילד קטן אשר טופל במשאף.

האחות כשלה בניסיונה הראשון להוצאת התפרים, ותוך כדי ניסיונותיה הבאים, בעודה מסתובבת ליטול פינצטה התעלפה התובעת ונפלה קדימה. תוך כדי נפילתה נחבלה בפניה ממשקוף דלת הכניסה, ונגרם לה בשפה העליונה חתך שהינו עמוק בצד שמאל וכן ניתוק של השריר.

התובעת הובהלה אל בית החולים רמב"ם וטופלה באמצעות תפירתו של החתך תוך ביצועה של הרדמה מקומית. הרופאים נאלצו לערוך תפירה של רירית פיה של התובעת, של השפה ושל השריר.  

המטופלת שכרה עו"ד והגישה תביעה

ל' הגישה תביעת רשלנות רפואית כנגד קופ"ח כללית וכנגד האחות אשר טיפלה בה. התובעת טענה שעקב התנהלותה הרשלנית של האחות אשר טיפלה בה בעודה עומדת, ולא ביקשה כי תשב או תשכב נגרמה לה פגיעה חמורה בשפתה, וכי בהתנהלות האחות היתה הפרה של חובת הזהירות כלפיה.

מומחה מטעמה קבע כי נותרה לה נכות בשיעור עשרה אחוזים עקב הצלקת שנשארה בפניה. המומחה קבע כי עקב הנפילה נשארה רקמה שהינה עודפת, כך שרירית השפה בולטת, ואי לכך נוצר שוני בצורתו של הפה בין צד ימין לשמאל. המומחה קבע כי אמנם ניתן יהיה לערוך שיפור במצב הצלקת ע"י ביצועו של ניתוח פלסטי, אך בכל מקרה יוותר סימן בשפה.  

דבר האחות שנוכחה בזמן האירוע

מנגד הכחישו הנתבעות את המיוחס להן וטענו כי בניגוד לגרסתה של התובעת הוצאתם של התפרים בידי האחות מ' נעשתה כאשר התובעת יושבת על מיטת טיפולים, ולא בעודה עומדת.

האחות העידה כי מעולם לא היה זה ממנהגה לבצע הוצאת תפרים בעוד המטופל עומד, וכך נהגה אף במקרה הנוכחי. לטענתה, נפילתה של התובעת היתה פתאומית ובלתי צפויה באופן אשר אינו מקים אחריות בנזיקין. 

מומחה מטעם הנתבעות אף דחה את טענות התובעת לעניין נכותה וקבע כי נכותה הינה בשיעור חמישה אחוזים בלבד, וכי בשפתה נותרה צלקת שהינה עדינה, וכן האסימטריה בשפה קלה אף היא. 

קביעתו של השופט

בית משפט השלום בחיפה קיבל את התביעה. בית המשפט העדיף את גרסתה של התובעת לנסיבות הוצאתם של התפרים, וקבע כי האחות ביצעה הוצאה של התפרים בעוד התובעת עומדת ולא יושבת על מיטה כגרסת הנתבעות.

ביהמ"ש ציין כי הוכח כי עת הסתובבה האחות על מנת ליטול מכשיר טיפולים נוסף שנדרש לה נפלה התובעת ונחבלה.

לנוכח מסקנה זו קבע ביהמ"ש כי הנתבעות התרשלו בטיפולן בתובעת. ביהמ"ש פסק כי לא יתכנו מצבים בהם מגיע אדם לטיפול רפואי ויוצא ממנו נכה וחבול שלא באשמתו לא כל שכן כאשר המדובר

הוא בקטין. ביהמ"ש ציין כי אין ספק כי הנתבעות חבות בחובת זהירות כלפי התובעת, אך הן הפרו אותה. ביהמ"ש קבע כי הפרקטיקה שהינה מקובלת ברפואה הינה כי טיפולים, לרבות הוצאתם של תפרים, ייעשו כאשר המטופל בשכיבה או בישיבה, כאשר הרציונל לכך הינו החשש לחולשה, לנפילה או לעילפון של המטופל.

ביהמ"ש אף ציין כי חייב להתקיים קשר עין רציף בין המטפל לבין המטופל, במיוחד במצבים בהם קיים סיכוי גם אם לא גבוה כי המטופל ייחלש או יתעלף עקב הטיפול.

אי לכך ביהמ"ש קבע כי נפילת התובעת עת הפנתה ממנה האחות את מבטה מהווה התנהלות שהינה רשלנית, התנהגות אשר אינה מצופה מצד אחות כה מנוסה וותיקה.

לקביעת ביהמ"ש, היתה צריכה להיות ציפייה מצידה של האחות כי עת היא הסירה את העיניים מן התובעת לאחר כישלונה הראשון להוצאת התפרים, התובעת עלולה ליפול או להתעלף. ביהמ"ש אף קבע כי לא היה ראוי מצד האחות להתחיל בטיפול עת נכח בחדר ילד, והתנהלות זו פגעה אף בכבודה של התובעת. 

ביהמ"ש קבע כי רשלנותה של קופ"ח נובעת מתוקף אחריותה למעשיה של האחות ולמחדליה וכן בתוקף אחריותה להבטחת מתקני טיפול הולמים אשר ימנעו נזקים כפי שקרה במקרה דנן.

ביהמ"ש אף בחר להעדיף את קביעת מומחה התובעת כי נותרו לה עשרה אחוזי נכות בשל הפגיעה ופיצה אותה בסכום של 100,000 ₪.